1
וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃
İnsanlar yeryüzünde çoğalmaya başlayıp onlardan kızlar doğunca,
אונקלוס וַהֲוָה כַּד שְׁרִיאוּ בְנֵי אֱנָשָׁא לְמִסְגֵּי עַל אַפֵּי אַרְעָא וּבְנָתָא אִתְיְלִידוּ לְהוֹן
2
וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃
Soyluların oğulları (bene ha-Elokim; Onkelos ve Raşi'ye göre önderlerin, yargıçların oğulları) insanların kızlarının güzel olduğunu gördüler ve beğendikleri herkesi kendilerine eş olarak aldılar.
אונקלוס וַחֲזוֹ בְנֵי רַבְרְבַיָּא יָת בְּנַת אֱנָשָׁא אֲרֵי שַׁפִּירָן אִנוּן וּנְסִיבוּ לְהוֹן נְשִׁין מִכֹּל דִּי אִתְרְעִיאוּ
Raşi (3)
בני האלהים. בני השרים והשופטים (ב"ר). דבר אחר בני האלהים, הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבין בהם (פדר"א כב). כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים (שמות ד, טז), רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים (שם ז, א).
כי טבת הנה. אמר רבי יודן טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה (ב"ר כו, ה):
מכל אשר בחרו. אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה (ב"ר שם):
3
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃
Hashem, "Ruhum insanda sonsuza dek kalmayacak, çünkü o da ettendir; ömrü yüz yirmi yıl olacak" dedi.
אונקלוס וַאֲמַר יְיָ לָא יִתְקַיַם דָרָא בִישָׁא הָדֵין קֳדָמַי לְעַלָם בְּדִיל דְאִנוּן בִּשְׂרָא וְעוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא אַרְכָא יְהִיבַת לְהוֹן מְאָה וְעַשְׂרִין שְׁנִין אִם יְתוּבוּן
Raşi (4)
לא ידון רוחי באדם. לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם:
לעולם. לאורך ימים, הנה רוחי נידון בקרבי אם להשחית ואם לרחם, לא יהיה מדון זה ברוחי לעולם, כלומר לאורך ימים:
בשגם הוא בשר. כמו בשגם בסגו"ל, כלומר בשביל שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן אינו נכנע לפני, ומה אם יהיה אש או דבר קשה. כיוצא בו עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, (שופטים ה, ז), כמו שקמתי, וכן שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי (שם ו יז), כמו שאתה, אף בשגם כמו בשגם:
והיו ימיו וגו'. עד ק"ך שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישוּבו, אביא עליהם מבול. ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו:), כבר היתה הגזרה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם (פרק כח). יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון, אבל זה הוא צחצוח פשוטו:
4
הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָ֘רֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃
O günlerde, hatta sonrasında da yeryüzünde Nefilim vardı; soyluların oğulları insanların kızlarıyla birleşip onlardan çocuklar doğduğunda. Bunlar eski çağların ünlü kahramanlarıydı.
אונקלוס גִּבָּרַיָּא הֲווֹ בְאַרְעָא בְּיוֹמַיָּא הָאִנּוּן וְאַף בָּתַר כֵּן דִּי יַעֲלוּן בְּנֵי רַבְרְבַיָּא לְוַת בְּנַת אֱנָשָׁא וִילִידָן לְהוֹן אִנוּן גִּבָּרַיָּא דִּמֵעָלְמָא אֱנָשִׁין דִּשְׁמָא
Raşi (6)
הנפילים. על שם שנפלו והפילו את העולם (ב"ר), ובלשון עברית לשון ענקים הוא:
בימים ההם. בימי דור אנוש ובני קין:
וגם אחרי כן. אף על פי שראו באבדן של דור אנוש, שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם (ב"ר כו, ז):
אשר יבאו. היו יולדות ענקים כמותם (ב"ר):
הגבורים. למרוד במקום (ב"ר):
אנשי השם. אותם שנקבו בשמות, עירד, מחויאל, מתושאל, שנקבו על שם אבדן, שנמוחו והותשו (ב"ר). דבר אחר, אנשי שממון, ששממו את העולם (ב"ר):
5
וַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם׃
Hashem yeryüzünde insanın kötülüğünün büyük olduğunu, yüreğindeki düşüncelerin her eğiliminin her zaman yalnızca kötü olduğunu gördü.
אונקלוס וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי סְגִיאַת בִּישַׁת אֱנָשָׁא בְּאַרְעָא וְכָל יִצְרָא מַחְשְׁבַת לִבֵּהּ לְחוֹד בִּישׁ כָּל יוֹמָא
6
וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃
Hashem yeryüzünde insanı yaptığına pişman oldu ve yüreği sızladı.
אונקלוס וְתַב יְיָ בְּמֵימְרֵהּ אֲרֵי עֲבַד יָת אֱנָשָׁא בְּאַרְעָא וַאֲמַר בְּמֵימְרֵהּ לְמִתְּבַר תָּקְפְּהוֹן כִּרְעוּתֵהּ
Raşi (3)
וינחם ה' כי עשה. נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן. בבראשית רבה (כז, ד):
ויתעצב. האדם אל לבו של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו, וזהו תרגום אונקלוס. דבר אחר וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ. וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות, וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם (במדבר כג, יט), וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם (דברים לב, לו), וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה (שמות לב, יד), נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי (שמואל־א טו, יא), כולם לשון מחשבה אחרת הם:
ויתעצב אל לבו. נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (שמואל־ב יט, ג) נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ (ב"ר), וזו כתבתי לתשובת אפיקורוס אחד ששאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו, אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן, אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן, אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל, אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן, לא נמנע מלבראן (ב"ר) (ועיין ברא"ם), בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם:
7
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃
Hashem, "Yarattığım insanı yeryüzünden sileceğim; insanla birlikte evcil hayvanları, sürüngenleri ve gökteki kuşları da. Çünkü onları yaptığıma pişmanım" dedi.
אונקלוס וַאֲמַר יְיָ אֶמְחֵי יָת אֲנָשָׁא דִּי בְרֵאתִי מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא מֵאֱנָשָׁא עַד בְּעִירָא עַד רִיחֲשָׁא וְעַד עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא אֲרֵי תָבִית בְּמֵימְרִי אֲרֵי עֲבַדְתִּנוּן
Raşi (3)
ויאמר ה' אמחה את האדם. הוא עפר, ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מחוי.
מאדם עד בהמה. אף הם השחיתו דרכם (סנהדרין קח.). דבר אחר, הכל נברא בשביל האדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו (שם):
כי נחמתי כי עשיתם. חשבתי מה לעשות על אשר עשיתים:
8
וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃
Ama Noah Hashem'in gözünde lütuf buldu.
אונקלוס וְנֹחַ אַשְׁכַּח רַחֲמִין קֳדָם יְיָ
Peraşa
Noah נח burada başlar
אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃
Noah'ın öyküsü şudur: Noah kendi kuşağında doğru ve kusursuz bir adamdı; Noah Elokim'le birlikte yürüdü.
אונקלוס אִלֵן תּוּלְדַת נֹחַ נֹחַ גְּבַר זַכַּאי שְׁלִים הֲוָה בְּדָרוֹהִי בְּדַחַלְתָּא דַּיְיָ הַלִּיךְ נֹחַ
Raşi (4)
אלה תולדות נח נח איש צדיק. הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר (משלי י,ז) זכר צדיק לברכה. דבר אחר, ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים (ב"ר ל,ו):
בדורותיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (סנהדרין קט):
את האלהים התהלך נח. ובאברהם הוא אומר (לקמן כד,מ), אשר התהלכתי לפניו. נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו:
התהלך. לשון עבר. וזהו שמושו של ל' בלשון כבד, משמשת להבא ולשעבר בלשון אחד, (שם יג,יז) קום התהלך להבא, התהלך נח לשעבר. (ש"א יב) התפלל בעד עבדיך להבא, (מלכים_א ח,מב) ובא והתפלל אל הבית הזה לשון עבר, אלא שהוי"ו שבראשו הופכו להבא:
10
וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃
Noah'ın üç oğlu oldu: Şem, Ham ve Yefet.
אונקלוס וְאוֹלִיד נֹחַ תְּלָתָא בְנִין יָת שֵׁם יָת חָם וְיָת יָפֶת
11
וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃
Yeryüzü Elokim'in önünde bozulmuştu; yeryüzü zorbalıkla dolmuştu.
אונקלוס וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטּוֹפִין
Raşi (2)
ותשחת. לשון ערוה ועבודה זרה (סנהדרין נז,א) (ס"א ערוה כי השחית כל בשר את דרכו, ועבודה זרה) כמו (דברים ז,טז) פן תשחיתון:
ותמלא הארץ חמס. גזל (ס"א שנאמר (יונה ג) ומן החמס אשר בכפיהם):
12
וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃
Elokim yeryüzüne baktı ve işte, bozulmuştu; çünkü bütün canlılar yeryüzünde yollarını bozmuşlardı.
אונקלוס וַחֲזָא יְיָ יָת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבָּלַת אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֱנַשׁ יָת אָרְחֵהּ עַל אַרְעָא
Raşi
כי השחית כל בשר. אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן (סנהדרין קח,א):
13
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃
Elokim Noah'a şöyle dedi: "Bütün canlıların sonu önüme geldi; çünkü onlar yüzünden yeryüzü zorbalıkla doldu. İşte onları yeryüzüyle birlikte yok edeceğim.
אונקלוס וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ קִצָא דְכָל בִּסְרָא עַלַּת לִקֳדָמַי אֲרֵי אִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוֹפִין מִן קֳדָם עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא וְהָא אֲנָא מְחַבֶּלְהוֹן עִם אַרְעָא
Raşi (3)
קץ כל בשר. כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרולמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים:
כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (סנהדרין קח,א):
את הארץ. כמו מן הארץ. ודומה לו, (שמות ט,כט) כצאתי את העיר, מן העיר. (מ"א טו,כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר, את הארץ, עם הארץ. שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו (ב"ר לא,ז):
14
עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃
Kendine gofer ağacından bir tevá (gemi) yap; tevanın içinde bölmeler yap, içini ve dışını ziftle kapla.
אונקלוס עִבֵד לָךְ תֵּבוֹתָא דְאָעִין דְּקַדְרוֹם מְדוֹרִין תַּעְבֵּד יָת תֵּבוֹתָא וְתֶחְפֵּי יָתַהּ מִגָּו וּמִבָּרָא בְּכּוּפְרָא
Raşi (4)
עשה לך תבת. הרבה ריוח והצלה לפניו. ולמה הטריחו בבנין זה. כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה, ושואלין אותו, מה זאת לך. והוא אומר להם, עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם (תנחומא נח ה), אולי ישובו:
עצי גפר. כך שמו. ולמה ממין זה. על שם גפרית שנגזר עליהם להמחות בו:
קנים. מדורים מדורים לכל בהמה וחיה:
בכפר. זפת בלשון ארמי. ומצינו בגמרא כופרא (שבת סז,א). בתיבתו של משה על ידי שהיו המים תשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ. ועוד, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת. אבל כאן, מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ (ב"ר לא,י):
15
וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃
Onu şöyle yapacaksın: tevanın uzunluğu üç yüz ama (arşın), genişliği elli ama, yüksekliği otuz ama olsun.
אונקלוס וְדֵין דְּתַעְבֵּד יָתַהּ תְּלַת מְאָה אַמִּין אֻרְכָּא דְתֵבוֹתָא חַמְשִׁין אַמִּין פְּתָיַהּ וּתְלָתִין אַמִּין רוּמַהּ
16
צֹ֣הַר ׀ תַּעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃
Tevaya bir ışıklık yap ve onu yukarıdan bir ama kalacak şekilde tamamla. Tevanın kapısını yan tarafına koy; alt, ikinci ve üçüncü katlarıyla yap.
אונקלוס נֵהוֹר תַּעְבֵּיד לְתֵבוֹתָא וּלְאַמְתָא תְּשַׁכְלְלִינַהּ מִלְּעֵלָּא וְתַרְעָא דְתֵבוֹתָא בְּסִטְרַהּ תְּשַׁוִּי מְדוֹרִין אֲרָעִין תִּנְיָנִין וּתְלִיתָאִין תַּעְבְּדִנַּהּ
Raşi (4)
צהר. יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם (ב"ר שם):
ואל אמה תכלנה מלמעלה. כסויה משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה, כדי שיזובו המים למטה (מכאן ומכאן, ס"א אינו):
בצדה תשים. שלא יפלו הגשמים בה:
תחתים שנים ושלשים. ג' עליות זו על גב זו. עליונים לאדם אמצעים למדור תחתיים לזבל (שם): (יז)
17
וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃
Ben de işte yeryüzüne tufan sularını getiriyorum; göğün altında içinde yaşam soluğu olan bütün canlıları yok etmek için. Yeryüzündeki her şey ölecek.
אונקלוס וַאֲנָא הָא אֲנָא מַיְתֵי יָת טוֹפָנָא מַיָּא עַל אַרְעָא לְחַבָּלָא כָּל בִּסְרָא דִּי בֵהּ רוּחָא דְחַיֵּי מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא כֹּל דִּי בְאַרְעָא יְמוּת
Raşi (2)
ואני הנני מביא. הנני מוכן להסכים עם אותם שזרזוני ואמרו לפני כבר (תהלים ח,ה) מה אנוש כי תזכרנו:
מבול. שבלה את הכל. שבלבל את הכל. שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך. וזהו לשון אונקלוס שתרגם טופנא, שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה. לכך נקראת שנער, שננערו שם כל מתי מבול (ס"א מימי, וכן הגיה מהרש"ל בחכמת שלמה במסכת שבת [קיג,ב]):
18
וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃
Ama seninle antlaşmamı kuracağım: sen, oğulların, karın ve oğullarının karıları seninle birlikte tevaya gireceksiniz.
אונקלוס וְאָקֵם יָת קְיָמִי עִמָּךְ וְתֵעוֹל לְתֵבוֹתָא אַתְּ וּבְנָךְ וְאִתְּתָךְ וּנְשֵׁי בְנָיךְ עִמָּךְ
Raşi (2)
והקמותי את בריתי. ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו, ושלא יהרגוהו רשעים שבדור (ב"ר לא,יב)
אתה ובניך ואשתך. האנשים לבד והנשים לבד. מכאן שנאסרו בתשמיש המטה (שם):
19
וּמִכָּל־הָ֠חַ֠י מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
Bütün canlılardan, bütün varlıklardan ikişer tane tevaya getireceksin ki seninle birlikte yaşasınlar; erkek ve dişi olsunlar.
אונקלוס וּמִכָּל דְּחַי מִכָּל בִּסְרָא תְּרֵין מִכֹּלָּא תָּעֵיל לְתֵבוֹתָא לְקַיָּמָא עִמָּךְ דְּכַר וְנוּקְבָא יְהוֹן
Raşi (2)
ומכל החי. אפילו שדים (חגיגה טז):
שנים מכל. מן הפחות שבהם לא פחתו משנים, אחד זכר ואחד נקבה:
20
מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃
Türüne göre kuşlardan, türüne göre hayvanlardan, türüne göre topraktaki bütün sürüngenlerden ikişer tane, yaşamaları için sana gelecekler.
אונקלוס מֵעוֹפָא לִזְנוֹהִי וּמִן בְּעִירָא לִזְנַהּ וּמִכֹּל רִחֲשָׁא דְאַרְעָא לִזְנוֹהִי תְּרֵין מִכֹּלָּא יַעֲלוּן לְוָתָךְ לְקַיָּמָא
Raşi
מהעוף למינהו. אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם, ומאליהם באו. וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה (ב"ר):
21
וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃
Sen de yenen her türlü yiyecekten al ve yanında biriktir; senin ve onların yiyeceği olacak."
אונקלוס וְאַתְּ סַב לָךְ מִכָּל מֵיכַל דְּמִתְאֲכֵל וְתִכְנוֹשׁ לְוָתָךְ וִיהֵי לָךְ וּלְהוֹן לְמֵיכָל
22
וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃
Noah, Elokim'in ona buyurduğu her şeyi yaptı; öyle yaptı.
אונקלוס וַעֲבַד נֹחַ כְּכֹל דִּי פַקֵּיד יָתֵהּ יְיָ כֵּן עֲבָד
Raşi
ויעש נח. זה בנין התיבה (סנהדרין קח,ב):
‹ Önceki bölüm Sonraki bölüm ›