Peraşa Şelah Lehaפרשת שלח לך

שלח לך אנשים. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר (במדבר רבה. תנחומא שלח ה):

שלח לך. לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א, כב) נשלחה אנשים לפנינו כמה שנאמר (שם) ותקרבון אלי כלכם וגו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר (שמות ג, יז) אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה (במדבר רבה. סוטה לד, ב. תנחומא שם):

על פי ה'. ברשותו שלא עכב על ידו:

כלם אנשים. כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרים היו (במ"ר טז, ה):

ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים (במ"ר. סוטה שם):

עלו זה בנגב. הוא היה הפסולת של ארץ ישראל שכן דרך התגרים מראין את הפסולת תחלה ואחר כך מראין את השבח (תנחומא שלח ו):

את הארץ מה היא. יש ארץ מגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין (במ"ר. תנחומא שם):

החזק הוא הרפה. סימן מסר להם אם בפרזים יושבין חזקים הם שסומכין על גבורתם ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם (במ"ר. תנחומא שם):

הבמחנים. תרגומו הבפצחין כרכין פצוחין ופתוחין מאין חומה:

הטובה היא. במעינות ותהומות טובים ובריאים:

היש בה עץ. אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו (ב"ב טו, א):

בכורי ענבים. ימים שהענבים מתבשלין בבכור:

ממדבר צן עד רחב לבא חמת. הלכו בגבוליה באורך וברוחב כמין גאם הלכו רוח גבול דרומית ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב כמו שצוה משה עלו זה בנגב דרך גבול דרומית מזרחית עד הים שהים הוא גבול מערבי ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי על שפת הים עד לבא חמת שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי (להלן לד, ז):

ויבא עד חברון. כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם וכן הוא אומר (דברים א, לו) ולו אתן את הארץ אשר דרך בה וכתיב (שופטים א, כ) ויתנו לכלב את חברון (סוטה לד, ב):

שבע שנים נבנתה. אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול אלא שהיתה מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון לפיכך הקצוה לקברות מתים ואין לך מעולה בכל ארצות כמצרים שנאמר (בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים וצוען היא המעולה שבארץ מצרים ששם מושב המלכים שנאמר (ישעיה ל, ה) כי היו בצוען שריו והיתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים (סוטה שם):

זמורה. שוכת גפן ואשכול של ענבים תלוי בה:

וישאהו במוט בשנים. ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים מה תלמוד לומר בשנים בשני מוטות הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל (יהושע ד, ה) הרימו להם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו והקימוה בגלגל ושקלום רבותינו משקל כל אחת מ' סאה וגמירי טונא דמדלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים (סוטה לד, א):

וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא (מגילה ג, א) ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום (פסחים צד, א) הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה אלא שגלוי לפני הקב"ה שיגזור עליהם יום לשנה קצר לפניהם את הדרך (תנחומא שלח ח):

וילכו ויבאו. מהו וילכו להקיש הליכתן לביאתן מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה (סוטה לה, א):

וישיבו אתם דבר. את משה ואת אהרן:

זבת חלב ודבש היא. כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו (במדרש רבה. סוטה שם):

בצרות. לשון חוזק ותרגומו כרכין לשון בירניות עגולות ובלשון ארמי כריך עגול:

עמלק יושב וגו'. לפי שנכוו בעמלק כבר הזכירוהו מרגלים כדי לייראם (תנחומא שלח ט):

על יד הירדן. יד כמשמעו אצל הירדן ולא תוכלו לעבור:

ויהס כלב. השתיק את כולם:

אל משה. לשמוע מה שידבר במשה צווח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם השומע היה סבור שבא לספר בגנותו שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים שתקו כולם לשמוע גנותו אמר והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו (במדבר רבה. סוטה שם):

עלה נעלה. אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו (שם):

ויהס. לשון שתיקה וכן (זכריה ב, יז) הס כל בשר (עמוס ו, י) הס כי לא להזכיר. כן דרך בני אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים אומר שי"ט (ס"א הס):

חזק הוא ממנו. כביכול כלפי מעלה אמרו (במדבר רבה. סוטה שם):

אוכלת יושביה. בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים. והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו (שם):

אנשי מדות. גדולים וגבוהים וצריך לתת להם מדה כגון גלית (שמואל־א יז, ד) גבהו שש אמות וזרת וכן (שמואל־ב כא, כ) איש מדון (ד"ה־א יא, כג) איש מדה:

הנפילים. ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש (נדה סא, א. יומא סז, ב):

וכן היינו בעיניהם. שמענו אומרים זה לזה נמלים (רא"ם ובס"א חגבים) יש בכרמים כאנשים (סוטה שם):

ענק. שמעניקים חמה בקומתן (שם לד, ב):

כל העדה. סנהדראות (תנחומא שלח יג):

לו מתנו. הלואי ומתנו:

נתנה ראש. כתרגומו נמני רישא נשים עלינו מלך ורבותינו פירשו לשון עבודת אלילים (פסיקתא זוטרתא):

אל תמרדו. ושוב ואתם אל תיראו:

כי לחמנו הם. נאכלם כלחם:

סר צלם. מגינם וחזקם כשרים שבהם מתו איוב שהיה מגין עליהם (סוטה לח. ב"ב טו, א) דבר אחר צלו של המקום סר מעליהם:

לרגום אותם. את יהושע וכלב:

וכבוד ה'. הענן ירד שם (במדבר רבה. סוטה לה, א):

עד אנה. עד היכן:

ינאצני. ירגיזוני:

בכל האתות. בשביל כל הנסים שעשיתי להם היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי:

ואורשנו. כתרגומו לשון תרוכין ואם תאמר מה אעשה לשבועת אבות:

ואעשה אתך לגוי גדול. שאתה מזרעם (במדבר רבה):

ושמעו מצרים. ושמעו את אשר תהרגם:

כי העלית. כי משמש בלשון אשר והם ראו אשר העלית בכחך הגדול אותם מקרבם וכשישמעו שאתה הורגם לא יאמרו שחטאו לך אלא יאמרו שכנגדם יכולת להלחם אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת להלחם. וזו היא:

ואמרו אל יושב הארץ הזאת. כמו על יושב הארץ הזאת ומה יאמרו עליהם מה שאמור בסוף הענין מבלתי יכולת ה' בשביל ששמעו כי אתה ה' שוכן בקרבם ועין בעין אתה ה' נראה להם והכל בדרך חבה ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה (תנחומא שלח יג):

והמתה את העם הזה כאיש אחד. פתאום ומתוך כך יאמרו הגוים אשר שמעו את שמעך וגו':

מבלתי יכלת וגו'.מבלתי יכלת. לפי שיושבי הארץ חזקים וגבורים ואינו דומה פרעה לשלשים ואחד מלכים זאת יאמרו על יושב הארץ הזאת (ברכות לב):מתוך שלא היה יכולת בידו להביאם שחטם:

יכלת. שם דבר הוא:

יגדל נא כח ה'. לעשות דבורך:

כאשר דברת לאמר. ומהו הדבור:

ה' ארך אפים. לצדיקים ולרשעים כשעלה משה למרום מצאו משה להקב"ה שהיה יושב וכותב ה' ארך אפים אמר לו לצדיקים אמר לו הקב"ה אף לרשעים אמר לו רשעים יאבדו אמר לו הקב"ה חייך שאתה צריך לדבר כשחטאו ישראל בעגל ובמרגלים התפלל משה לפניו בארך אפים אמר לו הקב"ה והלא אמרת לי לצדיקים אמר לו והלא אמרת לי אף לרשעים (סנהדרין קיא, א):

ונקה. לשבים:

לא ינקה. לשאינן שבים (יומא פו, א):

כדברך. בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ה':

ואולם. כמו אבל זאת אעשה להם:

חי אני. לשון שבועה כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ כך אקיים להם כי כל האנשים הרואים וגו'. אם יראו את הארץ:

וינסו. כמשמעו:

זה עשר פעמים. שנים בים שנים במן ושנים בשליו וכו' כדאיתא במסכת ערכין (טו, א־ב):

אם יראו.(אם יראו את הארץ. לא יראו:הרי זה מקרא מסורס חי אני כי כל האנשים אם יראו את הארץ וכבודי ימלא את כל הארץ שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה' להביאם שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באיחור ארבעים שנה מעט מעט:)

לא יראוה. לא יראו את הארץ:

רוח אחרת. שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב למרגלים אמר אני עמכם בעצה ובלבו היה לומר האמת ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם כמו שנאמר (לעיל יג, ל) ויהס כלב שהיו סבורים שיאמר כמותם זהו שנאמר בספר (יהושע יד, ז) ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם פי (במדבר רבה):

וימלא אחרי. וימלא את לבו אחרי וזה מקרא קצר:

אשר בא שמה. חברון תנתן לו:

יורשנה. כתרגומו יתרכינה יורישו את הענקים ואת העם אשר בה ואין לתרגמו יירתינה אלא במקום יירשנה:

והעמלקי וגו'. אם תלכו שם יהרגו אתכם מאחר שאיני עמכם:

מחר פנו. לאחוריכם וסעו לכם וגו':

לעדה הרעה וגו'. אלו המרגלים מכאן לעדה שהיא עשרה (סנהדרין ב, א):

אשר המה מלינים. את ישראל עלי:

את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים. המרגלים מלינים אותם עלי שמעתי:

חי אני.אם לא וגו' כן אעשה. לשון שבועה:כביכול איני חי:

כאשר דברתם. שבקשתם ממני (לעיל ב) או במדבר הזה לו מתנו:

וכל פקדיכם לכל מספרכם. כל הנמנה לכל מספר שאתם נמנין בו כגון לצאת ולבא לצבא ולתת שקלים כל המנויים לכל אותן מספרות ימותו ואלו הן מבן כ' שנה וגו' להוציא שבטו של לוי שאין פקודיהם מבן עשרים (ב"ב קכא, ב):

ופגריכם אתם. כתרגומו (דילכון) לפי שדבר על הבנים להכניסם לארץ ובקש לומר ואתם תמותו נופל לשון זה כאן לומר אתם:

ארבעים שנה. לא מת אחד מהם פחות מבן ס' לכך נגזר ארבעים כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים ושנה ראשונה היתה בכלל ואף על פי שקדמה לשלוח המרגלים לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם וזהו שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי במרגלים ופקדתי עליהם חטאתם ואף כאן נאמר תשאו את עונותיכם ולא עונתכם שתי עונות של עגל ושל תלונה וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככולה וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים (תנחומא שלח יג):

ונשאו את זנותיכם. כתרגומו ויקבלון ית חוביכון:

את תנואתי. שהניאותם את לבבכם מאחרי. תנואה לשון הסרה כמו (במדבר ל, ו) כי הניא אביה אותה:

וישבו וילינו עליו. וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה אותם אנשים וימותו. כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו כמו (שיר ז, י) דובב שפתי ישנים וישנה לטובה וישנה לרעה לכך נאמר כאן מוציאי דבת הארץ רעה שיש דבה שהיא טובה:

דבה. פרליר"ש בלע"ז:

במגפה לפני ה'. באותה מיתה ההגונה להם מדה כנגד מדה הם חטאו בלשון ונשתרבב לשונם עד טבורם ותולעים יוצאים מלשונם ובאין לתוך טבורם לכך נאמר במגפה וזהו לפני ה' באותה הראויה להם על פי מדותיו של הקב"ה שהוא מודד מדה כנגד מדה (סוטה לה, א):

ויהושע וכלב חיו. מה תלמוד לומר חיו מן האנשים ההם אלא מלמד שנטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים (ב"ב קיח, ב):

אל ראש ההר. והוא הדרך העולה לארץ ישראל:

הננו ועלינו אל המקום. לארץ ישראל:

אשר אמר ה'. לתתה לנו שם נעלה:

כי חטאנו. על אשר אמרנו (לעיל ג) הלא טוב לנו שוב מצרימה:

והוא לא תצלח. זו שאתם עושין לא תצלח:

כי על כן שבתם. כלומר כי זאת תבא לכם על אשר שבתם וגו':

ויעפלו. לשון חוזק וכן (חבקוק ב, ד) הנה עפלה. אינגרי"ש בלע"ז לשון עזות וכן (מיכה ד, ח) עופל בת ציון (ישעיה לב, יד) עופל ובחן. ומדרש תנחומא (ישן שלח יט) מפרשו לשון אופל הלכו חשכים שלא ברשות:

ויכתום. כמו (דברים ט, כא) ואכות אותו טחון מכה אחר מכה:

עד החרמה. שם המקום נקרא על שם המאורע:

כי תבאו. בשר להם שיכנסו לארץ:

ועשיתם אשה. אין זה צווי אלא כשתבאו שם ותעלה על לבבכם לעשות אשה לה':

ריח ניחח. שיהיה נחת רוח לפני:

לפלא נדר או בנדבה וגו'. או שתעשו האשה בשביל חובת מועדיכם שחייבתי אתכם לעשות במועד:

והקריב המקריב. תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה המנחה כליל והשמן נבלל בתוכה והיין לספלים כמו ששנינו במסכת סוכה (מח, א):

לכבש האחד. על כל האמור למעלה הוא מוסב על המנחה ועל השמן ועל היין:

או לאיל. ואם איל הוא. ורבותינו דרשו (מנחות צא. חולין כג, א) או לרבות את הפלגס לנסכי איל:

אשה ריח. אינו מוסב אלא על המנחה והשמן אבל היין אינו אשה שאינו ניתן על האש:

או לשה.איל. בין שהוא בכבשים בין שהוא בעזים כבש ושה קרוים בתוך שנתם:בן י"ג חדש ויום אחד:

כמספר אשר תעשו. כמספר הבהמות אשר תקריבו לקרבן ככה תעשו נסכים לכל אחד מהם: כמספרם של בהמות מספרם של נסכים:

ככם כגר. כמותכם כן גר וכן דרך לשון עברית (בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים כן ארץ מצרים. (מ"א כב, ד) כמוני כמוך כעמי כעמך:

בבאכם אל הארץ. משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר כי תבא כי תבאו לפיכך כולן למדות זו מזו וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה אף כולן כן אבל זו נאמר בה בבואכם משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה (ספרי קי. כתובות כה, א):

ראשית ערסתכם. כשתלושו כדי עריסותיכם שאתם רגילין ללוש במדבר וכמה היא (שמות טז, יח טז) וימודו בעומר עומר לגלגלת (ושיעורו מ"ג בצים וחומש ביצה) תרימו מראשיתה כלומר קודם שתאכלו ממנה ראשית תלקח חלה אחת תרומה לשם ה':

חלה. טורטי"ל בלע"ז:

כתרומת גורן. שלא נאמר בה שיעור ולא כתרומת מעשר שנאמר בה שיעור אבל חכמים נתנו שיעור לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה ולנחתום אחד מארבעים ושמונה (חלה ב, ז):

מראשית ערסתיכם. למה נאמר לפי שנאמר ראשית עריסותיכם שומע אני ראשונה שבעיסות תלמוד לומר מראשית מקצתה ולא כולה (ספרי קי):

תתנו לה' תרומה. לפי שלא שמענו שיעור לחלה נאמר תתנו שיהא בה כדי נתינה (שם):

וכי תשגו ולא תעשו. עבודת אלילים היתה בכלל כל המצות שהצבור מביאין עליהן פר והרי הכתוב מוציאה כאן מכללן לידון בפר לעולה ושעיר לחטאת (שם קיא):

וכי תשגו וגו'. בעבודת אלילים מדבר או אינו אלא באחת מכל המצות תלמוד לומר את כל המצות האלה מצוה אחת שהיא ככל המצות מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אף מצוה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים ואיזו זו עבודת אלילים (שם. כריתות ז. הוריות ח, א):

אשר דבר ה' אל משה. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום (תהלים סב, יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (הוריות שם. ספרי שם):

את כל אשר צוה וגו'. מגיד שכל המודה בעבודת אלילים ככופר בכל התורה כולה ובכל מה שנתנבאו הנביאים שנאמר למן היום אשר צוה ה' והלאה (ספרי שם):

אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. אם מעיני העדה נעשתה עבירה זו על ידי שוגג כגון ששגגו והורו על אחת מן העבודות שהיא מותרת לעבוד עבודת אלילים בכך:

לחטת. חסר א' שאינו כשאר חטאות שכל חטאות שבתורה הבאות עם עולה החטאת קודמת לעולה שנאמר (ויקרא ה, י) ואת השני יעשה עולה וזו עולה קודמת לחטאת (הוריות יג, א. זבחים נ):

הביאו את קרבנם אשה לה'. זה האמור בפרשה הוא פר העולה שנאמר אשה לה' (ספרי. יבמות ט):

וחטאתם. זה השעיר:

תחטא בשגגה. בעבודת אלילים (ספרי קיב):

עז בת שנתה. שאר עבירות יחיד מביא כשבה או שעירה ובזו קבע לה שעירה (שם):

ביד רמה. במזיד:

מגדף. מחרף כמו (יחזקאל ה, טו) והיתה חרפה וגדופה (ישעיה לז, ו) אשר גדפו נערי מלך אשור. ועוד דרשו רבותינו (כריתות ז, ב. סנהדרין צ) מכאן למברך את השם שהוא בכרת:

דבר ה'. אזהרת עבודת אלילים מפי הגבורה והשאר מפי משה (ספרי שם):

עונה בה. בזמן שעונה בה שלא עשה תשובה (שם):

ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו. בגנותן של ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשניה בא זה וחללה (כריתות ז. ספרי קיג):

המצאים אתו מקושש. שהתרו בו ולא הניח מלקושש אף משמצאוהו והתרו בו (ספרי שם. סנהדרין מא, א):

כי לא פרש מה יעשה לו. לא היו יודעים באיזו מיתה ימות אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה (ספרי קיד. סנהדרין עח, ב):

רגום. פשנ"ט בלע"ז וכן הלוך אלנ"ט וכן זכור ושמור:

ויוציאו אתו. מכאן שבית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין (ספרי שם. סנהדרין מב):

ועשו להם ציצת. על שם הפתילים התלוים בה כמו (יחזקאל ח, ג) ויקחני בציצית ראשי. דבר אחר ציצית על שם וראיתם אותו כמו (שיר ב, ט) מציץ מן החרכים:

תכלת. צבע ירוק של חלזון (מנחות מב):

וזכרתם את כל מצות ה'. שמנין גימטריא של ציצית שש מאות ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג:

ולא תתורו אחרי לבבכם. כמו (לעיל יג, כה) מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות (תנחומא שלח טו):

אני ה'. נאמן לשלם שכר (ספרי קטו):

אלהיכם. נאמן להפרע (שם):

אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי (שם):

אני ה' אלהיכם. עוד למה נאמר כדי שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר אנו לא עושים ולא נוטלים שכר על כרחכם אני מלככם וכן הוא אומר (יחזקאל כ, לג) אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם (שבת פח. ספרי שם). דבר אחר למה נאמר יציאת מצרים אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לשאינה של בכור אני הוא עתיד להבחין ולהפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא (ב"מ סא, ב) ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודת אלילים לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודת אלילים שאף היא שקולה ככל המצות וכן הוא אומר בעזרא (נחמי' ט, יג־יד) ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם (חולין ה) ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות שנאמר ועשיתם את כל מצותי:

על כנפי בגדיהם. כנגד (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים. על ארבע כנפות ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש כנגד ד' לשונות של גאולה שנאמר במצרים (שמות ו, ו־ז) והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (זבחים יח, ב):

פתיל תכלת. על שם שכול בכורות תרגום של שכול תכלא. ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב ושמונה חוטים שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים: