Peraşa Korahפרשת קרח

ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא:

ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן (איוב טו, יב) מה יקחך לבך לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. דבר אחר ויקח קרח משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים כמו שנאמר (במדבר כ, כה) קח את אהרן (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים (תנחומא קרח א):

בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם שנאמר (בראשית מט, ו) ובקהלם אל תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים שנאמר (ד"ה־א ו, כב־כג) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (תנחומא ד):

ודתן ואבירם. בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה (לעיל ב, י) שכן לקהת ובניו החונים תימנה (שם ג, כט) נשתתפו עם קרח במחלוקתו אוי לרשע אוי לשכנו (תנחומא ד). ומה ראה קרח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור (שם א). אמר קרח אחי אבא ארבעה היו שנאמר (שמות ו, יח) ובני קהת וגו' עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכיניו והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד ולהלן הוא אומר (במדבר א, טז) אלה קרואי העדה והלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה (תנחומא ב):

בני ראובן. דתן ואבירם ואון בן פלת:

רב לכם. הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה:

כלם קדושים. כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה:

ומדוע תתנשאו. אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה לא אתם לבדכם שמעתם בסיני (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך כל העדה שמעו (תנחומא ד):

ויפול על פניו. מפני המחלוקת שכבר זה בידם סרחון רביעי חטאו בעגל (שמות לב, יא) ויחל משה במתאוננים (במדבר יא, ב) ויתפלל משה במרגלים (שם יד, יג) ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא אמר עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל עוד ממני (תנחומא ד):

בקר ויודע וגו'. עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם (תנחומא ה):

בקר ויודע ה' את אשר לו. לעבודת לויה:

ואת הקדוש. לכהונה:

והקריב. אותם אליו (שם). והתרגום מוכיח כן ויקרב לקדמוהי יקרב לשמושיה. ומדרשו (שם) בקר אמר להם משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זו שנאמר (בראשית א, ה ד) ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל כך (דה"א כג, יג) ויבדל אהרן להקדישו וגו':

זאת עשו קחו לכם מחתות. מה ראה לומר להם כך אמר להם בדרכי העובדי כוכבים ומזלות יש נימוסים הרבה וכומרים הרבה וכולם (ס"א ואין כולם) מתקבצים בבית אחד אנו אין לנו אלא ה' אחד ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד ואתם ר"ן איש מבקשים כהונה גדולה אף אני רוצה בכך הא לכם תשמיש חביב מכל היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש כבר הוא בקדושתו וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש אלא אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחייבו מי שיבחר בו יצא חי וכולכם אובדים (תנחומא ה):

מחתות. כלים שחותין בהם גחלים ויש להם בית יד:

רב לכם בני לוי. דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב אלא הם חטאו על נפשותם שנאמר (להלן יז, ג) את מחתות החטאים האלה בנפשותם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש שנאמר (ד"ה־א כה, ה) כל אלה בנים להימן אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש טעה ותלה בעצמו ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה. (תנחומא ה):

רב לכם. דבר גדול נטלתם בעצמכם לחלוק על הקב"ה:

ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. התחיל לדבר עמו דברים רכים כיון שראהו קשה עורף אמר עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו אדבר גם אל כולם התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי (שם ו):

ולעמוד לפני העדה. לשיר על הדוכן:

ויקרב אתך. לאותו שירות שהרחיק ממנו שאר עדת ישראל:

לכן. בשביל כך אתה וכל עדתך הנועדים אתך על ה' כי בשליחותו עשיתי לתת כהונה לאהרן ולא לנו הוא המחלוקת הזה:

וישלח משה וגו'. מכאן שאין מחזיקין במחלוקת שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום (סנהדרין קי. תנחומא י):

לא נעלה. פיהם הכשילם שאין להם אלא ירידה (שם ו):

ותתן לנו. הדבר מוסב על לא האמור למעלה כלומר לא הביאותנו ולא נתת לנו נחלת שדה וכרם אמרת לנו (שמות ג, יז) אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וגו' משם הוצאתנו ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו אלא גזרת עלינו להמיתנו במדבר שאמרת לנו (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם:

העיני האנשים ההם תנקר וגו'. אפילו אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה אליך לא נעלה:

האנשים ההם. כאדם התולה קללתו בחבירו:

ויחר למשה מאד. נצטער עד למאוד:

אל תפן אל מנחתם. לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם והמדרש אומר (תנחומא ז) יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו:

לא חמור אחד מהם נשאתי. לא חמורו של אחד מהם נטלתי אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור והיה לי ליטול אותו החמור משלהם לא נטלתי אלא משלי (תנחומא ז). ותרגם אונקלוס שחרית לשון ארמי כך נקראת אנגריא של מלך שחוור (ב"מ עח, א. ב"ב מז, א):

והם. עדתך:

והקרבתם וגו' איש מחתתו. החמשים ומאתים איש שבכם:

ויקהל עליהם קרח. בדברי ליצנות כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד איני מקפיד אלא בשביל כלכם אלו באין ונוטלין כל הגדולות לו המלכות ולאחיו הכהונה עד שנתפתו כלם (תנחומא ז):

וירא כבוד ה'. בא בעמוד ענן:

אל אלהי הרוחות. יודע מחשבות אין מדתך כמדת בשר ודם מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא:

האיש אחד. הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף. אמר הקדוש ב"ה יפה אמרת אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא (שם):

העלו וגו'. כתרגומו אסתלקו מסביבות משכן קרח:

ויקם משה. כסבור שישאו לו פנים ולא עשו (מד"ר. שם ח):

יצאו נצבים. בקומה זקופה לחרף ולגדף כמו (שמואל־א יז, טז) ויתיצב ארבעים יום דגלית (תנחומא ח):

ונשיהם ובניהם וטפם. בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות ובית דין של מעלה עד כ' שנה וכאן אבדו אף יונקי שדים (שם ג):

לעשות את כל המעשים האלה. שעשיתי על פי הדבור לתת לאהרן כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי:

לא ה' שלחני. אלא אני עשיתי הכל מדעתי ובדין הוא חולק עלי (שם ח):

ואם בריאה. חדשה:

יברא ה'. להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה ומה היא הבריאה ופצתה האדמה את פיה ותבלעם אז וידעתם כי נאצו הם את ה' ואני מפי הגבורה אמרתי ורבותינו פירשו (שם יא. סנהדרין קי, א) אם בריאה פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב ואם לאו יברא ה':

נסו לקולם. בשביל הקול היוצא על בליעתן:

ואת האש. שבתוך המחתות:

זרה הלאה. לארץ מעל המחתות:

כי קדשו. המחתות ואסורין בהנאה שהרי עשאום כלי שרת:

החטאים האלה בנפשותם. שנעשו פושעים בנפשותם שנחלקו על הקב"ה (יומא לו):

רקעי. רדידין:

פחים. טסין מרודדין טינבי"ש בלע"ז:

צפוי למזבח. למזבח הנחשת:

ויהיו לאות. לזכרון שיאמרו אלו היו מאותן שנחלקו על הכהונה ונשרפו:

וירקעום. אינטינדר"ש בלע"ז:

ולא יהיה כקרח. כדי שלא יהיה כקרח:

כאשר דבר ה' ביד משה לו. כמו עליו על אהרן דבר אל משה שיהיה הוא ובניו כהנים לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו' וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור פתרונם כמו על. ומדרשו (תנחומא צו, יא) על קרח ומהו ביד משה ולא כתב אל משה רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו שנאמר (שמות ד, ו) ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג ועל כן לקה עוזיה בצרעת (דה"ב כו, כ):

וכפר עליהם. רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע שהקטרת עוצר המגפה כדאיתא במסכת שבת (פט, א):

ויעמוד בין המתים וגו'. אחז את המלאך והעמידו על כרחו אמר לו המלאך הנח לי לעשות שליחותי אמר לו משה צוני לעכב על ידך אמר לו אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה אמר לו אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה (מכילתא. תנחומא תצוה טו). דבר אחר למה בקטרת לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא על ידו מתו נדב ואביהוא על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש אמר הקב"ה תראו שעוצר מגפה הוא והחטא הוא הממית (מכילתא ויסע פרשה ו. ברכות לג, א):

כי מטה אחד. אף על פי שחלקתים לשתי משפחות משפחת כהונה לבד ולויה לבד מכל מקום שבט אחד הוא:

והשכתי. כמו (בראשית ח, א) וישכו המים (אסתר ז, י) וחמת המלך שככה:

בתוך מטותם. הניחו באמצע שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח (תנחומא אחרי ח):

ויצא פרח. כמשמעו:

ציץ. הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל:

ויגמל שקדים. כשהוכר הפרי הוכר שהן שקדים לשון (בראשית כא, ח) ויגדל הילד ויגמל ולשון זה מצוי בפרי האילן כמו (ישעיה יח, ה) ובוסר גומל יהיה נצה. ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא כמו שמצינו בעוזיה (ד"ה־ב כו, יט) והצרעת זרחה במצחו (מדרש אגדה) ותרגומו וכפית שגדין כמין אשכול שקדים יחד כפותים זה על זה:

למשמרת לאות. לזכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא ילונו עוד על הכהונה:

ותכל תלונתם. כמו ותכלה תלונתם לשון זה שם מפעל יחיד לשון נקבה כמו תלונתם מרמורי"ש בלע"ז ויש חילוק בין תלונותם לתלונתם תלונתם תלונה אחת תלונותם שם דבר בלשון יחיד ואפילו הם תלונות הרבה:

כל הקרב הקרב וגו'. אין אנו יכולין להיות זהירין בכך כולנו רשאין להכנס לחצר אהל מועד ואחד שיקריב עצמו יותר מחבריו ויכנס לתוך אהל מועד ימות:

האם תמנו לגוע. שמא הופקרנו למיתה:

ויאמר ה' אל אהרן. למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש (ספרי קיז):

אתה ובניך ובית אביך. הם בני קהת אבי עמרם (שם קטז):

תשאו את עון המקדש. עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע:

ואתה ובניך. הכהנים:

תשאו את עון כהונתכם. שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:

וגם את אחיך. בני גרשון ובני מררי:

וילוו. ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלהתקרב אליהם:

וישרתוך. בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין (שם. זבחים נז):

וזר לא יקרב אליכם. אתכם אני מזהיר על כך:

ולא יהיה עוד קצף. כמו שהיה כבר שנאמר (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף (ספרי):

לכם מתנה נתנים. יכול לעבודתכם של הדיוט תלמוד לומר לה' כמו שמפורש למעלה לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:

עבדת מתנה. במתנה נתתיה לכם:

ואני הנה נתתי לך. בשמחה. לשון שמחה הוא זה כמו (שמות ד, יד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין בא אחד וערער (עליו) על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם ולכך נסמכה פרשה זו לכאן (חולין קלג. ספרי קיז):

משמרת תרומתי. שאתה צריך לשמרן בטהרה:

למשחה. לגדולה (ספרי שם):

מן האש. לאחר הקטרת האשים:

כל קרבנם. כגון זבחי שלמי צבור (שם):

מנחתם חטאתם ואשמם. כמשמעו:

אשר ישיבו לי. זה גזל הגר (שם):

בקדש הקדשים תאכלנו וגו'. למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא בעזרה ולזכרי כהונה (שם):

תרומת מתנם. המורם מן התודה ומהשלמים ואיל נזיר:

לכל תנופות. שהרי אלו טעונין תנופה (שם):

כל טהור. ולא טמאים (ספרי). דבר אחר כל טהור לרבות אשתו:

ראשיתם. היא תרומה גדולה:

כחזה התנופה וכשוק הימין. של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד (זבחים נו. ספרי קיח):

לך יהיה. בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתוב הויה אחרת שלא תאמר כחזה ושוק של תודה שאינו נאכל אלא ליום ולילה (ספרי שם):

כל תרומת הקדשים. מחיבתה של פרשה זו כללה בתחלה וכללה בסוף ופרט באמצע (שם):

ברית מלח עולם. כרת ברית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים (שם):

ברית מלח. כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם:

וחלק לא יהיה לך בתוכם. אף בביזה (ספרי קיט):

והם. הלוים ישאו עונם של ישראל שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם:

אשר ירימו לה' תרומה. הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר (ספרי שם):

ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן. תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עליה מיתה וחומש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגורן:

וכמלאה מן היקב. כתרומת תירוש ויצהר הניטלת מן היקבים:

מלאה. לשון בישול תבואה שנתמלאת:

יקב. הוא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו וכל לשון יקב חפירת קרקע הוא וכן (זכריה יד, י) יקבי המלך הוא ים אוקיינוס חפירה שחפר מלכו של עולם:

כן תרימו גם אתם. כמו שישראל מרימים מגרנם ומיקביהם תרימו גם אתם ממעשר שלכם כי הוא נחלתכם:

מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'. בתרומה גדולה הכתוב מדבר שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה ויחזור ויפריש תרומת מעשר (ספרי קכא):

בהרימכם את חלבו ממנו. לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו:

ונחשב. המותר ללוים חולין גמורין:

כתבואת גרן. לישראל שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה יכול יהא כולו אסור תלמוד לומר ונחשב ללוים כתבואת גרן מה של ישראל חולין אף של לוי חולין (שם קכב):

בכל מקום. אפילו בבית הקברות (שם):

ולא תשאו עליו חטא וגו'. הא אם לא תרימו תשאו חטא (יבמות פט):

ולא תמותו. הא אם תחללו תמותו (בכורות כו, ב):